במעבר לכיתה יב באמצע החופש הגדול יצאנו למסע בפולין.
במהלך השנה שעברה למדנו ועסקנו רבות בתחום השואה ועברנו הכנות רבות בנושא. כאשר הגענו למחנות ההשמדה ולעיירות בהם היהודים נרצחו על ידי הנאצים והזדעזנו בפני המראות הקשים וניסינו לדמיין ולנסות להבין או אולי אפילו להרגיש את הנורא מכל אך שום הרגשה לא תצליח להמחיש את מה שקרה באמת. וכמו שבאחת ההדרכות שעברנו באוושויץ נאמר לנו המשפט הבא-״מי שנכנס לאוושויץ לעולם לא ייצא ומי שלא היה לעולם לא ייכנס.״
בזמן המסע נכנסו לתוך תאי ההשמדה וראינו שאריות של הגזים שבאמצעותם הנאצים רצחו את היהודים, בנוסף נכנסו לחדר שבו היו חלונות ראווה של חפצים שנשמרו עד היום מהשואה וביניהם שאריות של שערות מראשם, משקפי ראיה, כלי בית, מברשות לשיער, תותבות ועוד.
העצב והכאב הנורא לוו גם בתחושת גאווה וניצחון, שהוא עצם הקיום שלנו כיום.
יצאנו מפולין בהרגשה שכל אדם בין אם יהודי או לא חייב לעבור את המסע.
מאת : מיכאל לנדאו, רוני יקרנג'י, ירדן מדנס, דג'יילה מוסטפייב.
תודות: רום שינדלר (שירה), רונית כהן, אלמוג אליאס.
מעברים 